הצלחת הקו הראשון של ה-TGV הובילה לפיתוח מהיר של הרשת, וקווים חדשים נסללו לדרום המדינה, למערבה ולצפון-מזרחה. מדינות שכנות לצרפת שראו בהצלחת הרכבת המהירה, החלו אף הן לפתח רכבות מהירות דומות, כך בלגיה, איטליה ושווייץ. רשת מסילות ה-TGV מחוברת לבלגיה, לגרמניה ולהולנד, באמצעות רשת רכבות ה-Thalys וקיים אף קשר עם הממלכה המאוחדת (אנגליה) ובלגיה דרך רכבות היורוסטאר (Eurostar). מתוכננים מספר קווים נוספים, בתוך צרפת ולשכנותיה. ערים רבות בצרפת, כגון העיר טור (Tours) הפכו לחלק מ"טבעת הפרבריות של ה-TGV".

בנסיעות רגילות מהירות ה-TGV היא עד 320 קמ"ש (ומגיעה ל-500 קמ"ש בנסיעות מבחן). מהירויות אלה מתאפשרות בזכות מסילות המתוכננות ומעוצבות במיוחד למהירות גבוהה וכינוין LGV (בצרפתית: lignes à grande vitesse). במסילות אלו אין עיקולים חדים. לרכבת ה-TGV מנועים חשמליים, צירי גלגלים בעלי משקל נמוך, עיצוב מיוחד של קרונות ומערכת איתות בתוך תא הניהוג, המייתרת את הצורך של נהג הרכבת לנסות ולהבחין בסימנורים לאורך המסילה. כל אלה נועדו לאפשר נסיעה במהירות גבוהה.