ההתפרקויות החשמליות של הברקים גורמות לטמפרטורה גבוהה ביותר, שאת עצמתה אפשר להשוות לזו הקיימת על פני השמש. חום פתאומי וחזק זה גורם לתנודה גדולה מאוד באוויר המקיף אותו. באופן כזה מתהווים גלי קול ויוצרים בום על קולי, המביאים את קולות הרעם האופייניים. הואיל והאור מתפשט במהירות של כ-300,000 ק"מ בשנייה, אנו רואים את זיק הברק באופן מעשי כמעט בזמן ההתפרקות. לעומת זאת, גלי הקול, שנוצרו באותו רגע ממש, מתפשטים הרבה יותר לאט, הואיל ומהירות הקול היא רק כ-340 מטר בשנייה. מהכפלת 340 מטר במספר השניות שעברו בין הופעות הברק לבין שמיעת הרעם, ניתן לדעת את מרחק נקודת ההתפרקות.