ככל שהמלחמה נמשכה, ארמניה ואזרבייג'ן, שהיו בתחילתה חלק מברית המועצות, שקעו במלחמה מתמשכת, בלתי מוכרזת, ברכס ההררי של נגורנו-קרבאך בעוד אזרבייג'ן מנסה לרסן ולדכא את הבדלנים הפורשים בנגורנו-קרבאך. הפרלמנט של המובלעת בנגורנו-קרבאך קיים הצבעה בעד התלכדות של החבל עם ארמניה, משאל עם התקיים בנושא, וההחלטה הייתה שעל החבל להתקיים תחת ריבונות עצמאית, כלומר עצמאות. הדרישה להתלכד עם ארמניה, ששגשגה בשנות ה-80 המאוחרות, החלה בדרך שקטה ושלווה, אך בחודשים הבאים של העשור, כשפירוקה המתקרב של ברית המועצות נראה באופק, הרעיון הפך במהרה למאבק אלים בלתי מרוסן בין שתי הקבוצות האתניות, דבר שהביא לתוצאות של שפיכות דמים וטיהורים אתניים על ידי שני הצדדים.

הקרבות הפנים-אתניים החלו זמן קצר לאחר שהפרלמנט של נגורנו-קרבאך, החליט לקיים הצבעה בעניין האיחוד עם ארמניה ב-20 בפברואר 1988.