במונחים פשוטים יותר, האלקטרונים מסודרים במספר שכבות, או מעטפות, סביב גרעין האטום. בכל מעטפת, מלבד המעטפת הפנימית, יכולים להיות שמונה אלקטרונים, אך לא לכל אטום יש מספיק אלקטרונים כדי למלא את המעטפת החיצונית שלו. מולקולות נוטות להיות יציבות כאשר לאטומים שלהן יש שמונה אלקטרונים במעטפתם החיצונית, ולכן אטום שחסרים לו אלקטרונים ייטה להיקשר לאטום אחר אם ביחד הם יוכלו להשלים מעטפת.
לדוגמה, לחמצן יש שישה אלקטרונים במעטפת החיצונית שלו (כלומר, חסרים לו שני אלקטרונים), ולפחמן יש ארבעה אלקטרונים במעטפת החיצונית שלו (כלומר, חסרים לו ארבעה אלקטרונים). לכן אטום פחמן ייטה להיקשר לשני אטומי חמצן (כמתואר באיור), כך שלכל אחד מאטומי החמצן יהיו שני אלקטרונים משותפים עם אטום הפחמן (כל זוג נקודות אדומות באיור מתאר אלקטרון. הנקודות הכחולות הן אלקטרונים בלתי קושרים.) בצורה זו מספר האלקטרונים הכולל לא השתנה, אך סביב כל אטום נעים שמונה אלקטרונים, שחלקם נעים גם סביב אטום אחר.
במעטפת של גזים אציליים, לעומת זאת, יש שמונה אלקטרונים, ולכן הם כמעט לא פעילים כימית, כלומר, נדיר שהם יוצרים קשרים כימיים עם אטומים או מולקולות.