חדלות פירעון היא הכרח בל יגונה של חיי המעשה העסקיים והאישיים. תופעת האשראי מהווה יסוד מרכזי בפעילות הכלכלית המודרנית. ללא קבלת הלוואות, עסקים ויחידים לא יוכלו לשגשג, לשפר את מצבם ולתרום להתקדמות היצרנית והטכנולוגית, המועילה אף לחברה בכללותה. כאשר מוקם עסק חדש, או כאשר אדם נוטל (למשל) משכנתא לרכישת דירה, תמיד יש בכך משום סיכון: מניחים שהרעיון העומד בבסיס העסק הוא רעיון טוב, או שהפרט יעבוד ויהיה ביכולתו לממן את רכישת הנכס. אולם, לעד ימצאו חייבים שלא יצליחו לפרוע את החובות שצברו, מכיוון שהרעיון העסקי התברר בדיעבד ככזה שאינו טוב מספיק, או מאחר שלא עלה בידי הפרט לייצר הכנסה שדי בה לתשלום חובותיו. רק לעתים רחוקות יש בכך אשם מוסרי כלשהו. ברוב המקרים, מדובר פשוט בתחזית שהתבדתה. אין פסול באדם הנכנס לתחום פעילות חדש, מתוך ציפייה שפעילות זו תפיק תועלת הגבוהה מן העלות, גם אם אין ערובה שכך יהיה. בנוסף, חדלות פירעון יכולה להתרחש עקב ביש מזל אקראי (כמו אסון טבע או הפיכה פוליטית). אפשר לטעון שמלווים צריכים להעניק אשראי רק לחייבים שיחזירו אותו בוודאות, אולם, ראשית, לעולם אין ודאות של 100% להחזר האשראי, מאף חייב (אירועים של ברבור שחור יתרחשו תמיד); שנית, לא ניתן לדעת מראש אילו חייבים יקלעו לקשיים; שלישית, קיים אינטרס כללי במתן הלוואות גם לחייבים שקיימת סבירות גבוהה שיקלעו לקשיים, למשל לצורך פיתוח טכנולוגי מתקדם או הקמת עסק נועז וחדשני (שהוא, לפיכך, מסוכן). בארצות בהן דיני חדלות הפירעון "מתירניים" יותר – כלומר, ניתנת הזדמנות לחייב להיכשל ולהתחיל מחדש – קיימת רמה גבוהה יותר של חדשנות.

ברור, עם זאת, שחדלות פירעון אינה מקלט מפני העיקרון לפיו חוזים יש לקיים. במסגרת דיני חדלות הפירעון, גם זכויות הנושים מוגנות, לעתים אף בכבדות. חדלות פירעון אינה נוחה עבור החייב עצמו, עליו מוטלות סנקציות משמעותיות מרגע הכניסה להליך. המשפט מנסה לאזן בין זכויות הנושים והחייבים. איזון כאמור הוא סבוך במיוחד בזמנים של משבר כלכלי, כאשר חייבים רבים הופכים חדלי פירעון ועשויים לגרור אחריהם את נושיהם (לדוגמה, בנקים). אחת הדרכים בהן המשפט מנסה לשפר את האיזון הוא מתן תגמול והזדמנות שנייה לחייבים שנכנסו למצב זה בתום לב, לעומת הטלת סנקציות כבדות על חייבים שגרמו למצב בכוונה או תוך הפרת חובה אישית. בכל מקרה, העקרון הוא שיש לפרוע שיעור גבוה ככל האפשר מהחוב המקורי, תוך ירידה לנכסיו של החייב (דבר הנעשה בכל סוגי ההליכים). לא ניתן להשתמש בחדלות פירעון כדי להימנע מהחזר חובות, אלא רק בשיעור בו החייב באמת ובתמים אינו מסוגל להחזירם.