התיקון הראשון קבע שעל הקונגרס אסור להפר את שש הזכויות הללו, אולם עם הזמן טענו בתי המשפט כי התיקון חל גם על הרשות המבצעת והרשות השופטת. לאחר שחוקק התיקון ה-14 לחוקת ארצות הברית קבע בית המשפט העליון של ארצות הברית כי חלקים מ"מגילת הזכויות" תקפים לא רק במישור הפדרלי אלא גם במדינות עצמן. עם זאת, רק החל מאמצע המאה ה-20 החל בית המשפט העליון של ארצות הברית לפרש את כל "מגילת הזכויות" כחלה על כל המדינות באופן מנדטורי.

בשנת 1919 הרכב של בית המשפט העליון של ארצות הברית בראשות השופט אוליבר ונדל הולמס קיבל החלטה המגבילה את תחום החלות של התיקון הראשון במקרה שמימוש התיקון הראשון (וכן מימושן של זכויות אחרות, בסיסיות ככל שתהיינה) יוצר "סכנה ברורה ומיידית שתיגרמנה הרעות שהקונגרס מוסמך למנען".