העידן האליזבתני נחשב למוצלח כל כך בעיקר בשל הניגוד בינו לבין התקופות שהיו לפניו ואחריו. הייתה זו תקופה קצרה של שלום יחסי בין הפרוטסטנטים לקתולים, וכן בין הפרלמנט למונרכיה, בניגוד למאה ה-17 שתזכר בעיקר בשל מלחמת האזרחים. בעידן האליזבתני אנגליה גם הייתה במצב טוב יחסית לשאר אירופה. הרנסאנס האיטלקי הסתיים בשל הכיבוש הזר של חצי האי, בעוד שצרפת הייתה שקועה במלחמות הדת הפנימיות שלה שיסתיימו רק בשנת 1598 עם פרסום צו נאנט. בשל מלחמות אלו וכן בשל העובדה שהאנגלים גורשו מאדמותיהם האחרונות על היבשת, הקונפליקט הארוך בין צרפת לאנגליה הושהה כמעט לגמרי בתקופת שלטונה של אליזבת.

היריבה הגדולה ביותר של אנגליה באותה התקופה הייתה ספרד, ושתי המדינות לחמו ביניהן גם באירופה וגם במושבות באמריקה, במה שהתפתח לבסוף למלחמת אנגליה-ספרד. בשנת 1588 המלך הספרדי פליפה השני ניסה לפלוש לאנגליה בעזרת הצי העצום והמפורסם שלו, אולם נחל כישלון גדול. אולם מזלה של אנגליה נגמר כשהיא ניסתה ללא הצלחה לפלוש לספרד בשנת 1589. לאחר כישלון זה ספרד סיפקה תמיכה למורדים הקתולים באירלנד במלחמתם נגד אנגליה וכן ניצחה במספר קרבות את הכוחות האנגלים. בשל כך הכלכלה האנגלית, ששוקמה בצורה מזהירה על ידי אליזבת וממשלתה, נפגעה קשות, והמסחר וההתיישבות האנגלית עברו תקופה קשה עד חתימת הסכם לונדון שנה לאחר מותה של אליזבת.