נהוג לחלק את הספקטרום האלקטרומגנטי למספר חלקים:

• גלי רדיו, בעלי תדירות נמוכה מאד ואורך גל אופייני של מטרים ועד קילומטרים. גלי רדיו משמשים בעיקר לתקשורת קולית בשידורי רדיו וטלפונים אלחוטיים.
• גלי מיקרו, שתדירותם גבוהה יותר ולהם אורך גל אופייני של מספר סנטימטרים. בתנור מיקרוגל נעשה שימוש בגלים שאורכם 12.24 ס"מ.
• קרינה תת אדומה, בעלת אורך גל אופייני של מיקרומטר. בתחום זה קורן הגוף האנושי.
• אור נראה, בעל אורך גל אופייני של מאות ננומטרים. תחום זה מכיל את צבעי היסוד אותם בני האדם מסוגלים לראות.
• קרינה אולטרה סגולה, בעלת אורך גל אופייני של עשרות בודדות של ננומטרים. שכבת האוזון של כדור הארץ חוסמת את מרבית הקרינה האולטרה סגולה הנפלטת מן השמש, אך המעט שחודר עלול לגרום לנזק לעור ולעיניים בחשיפה מרובה לאור שמש.
• קרינת רנטגן (הנקראות גם קרינת X), בעלת אורך גל אופייני של אנגסטרומים בודדים. לקרינת רנטגן שימושים רבים ברפואה והנדסה תודות ליכולתה לעבוד דרך חומרים שהאור הנראה לא מסוגל לחדור דרכם.
• קרני הגמא, בעלות התדירות הגבוהה ביותר ואורך גל אופייני של מאיות אנגסטרום. קרינה זו נחשבת למסוכנת ביותר בגלל יכולתה ליצור פגמים ב-DNA של יצורים חיים.

כל סוגי הקרינה האלקטרומגנטית הם אותם גלים הנבדלים זה מזה בתדירות או באורך הגל בלבד. מהירות האור קושרת בין התדירות לאורך הגל על סמך הנוסחה: כאשר היא התדירות, מסמל את מהירות האור בריק ו מסמלת את אורך הגל. האנרגיה של פוטון נקבעת על ידי תדירותו, או אורך הגל של הפוטון, על פי הנוסחה:
כאשר, הוא קבוע פלאנק ו- היא האנרגיה של פוטון בודד.