יורדי הים הפורטוגזים היו לאירופים הראשונים שהפליגו לאורכו של חלק חוף זה של מערב אפריקה במהלך עידן התגליות במאה ה-15. מכיוון שכך, כמו גם בגלל קשיי הניווט, לא פקדו סוחרים אירופיים רבים את האזור במרוצת המאות ה-16 עד ה-18 באותה התכיפות שפקדו מקומות אחרים מצפון ומזרח לאזור. יחד עם זאת, בשפך נהר הפאטאלה (Fatalla), המכונה ריו פונגו (Pongo), במאטאקונג (Matakong), אי זעיר בקרבת שפך נהר פורקאריה (Forekaria) ובמקומות נוספים התבססו סוחרי עבדים. כאשר נדחקו סוחרי העבדים מחופים אחרים באזור, בלחצה של בריטניה, הם הפכו חוף בלתי מוכר זה למעוזם האחרון, ומתקני כליאה לאפריקנים משועבדים ששימשו כשלב מעבר לפני המסע הטרנס-אטלנטי נבנו באזור בשלהי המאה ה-18.
רק לקראת סיומן של המלחמות הנפוליאוניות, לאחר שהשיבה לחיקה את האי גורֵה (Gorée) בסנגל של ימינו, החלה צרפת לגלות עניין בחבל ארץ זה. בו בזמן החלו הבריטים, ממקום מושבם בגמביה וסיירה לאון, לגלות עניין ב"נהרות הדרומיים" (Rivieres du Sud), כלומר שמדרום לסנגל, כפי שנקרא האזור באותו הזמן, וכן לאזור רכס הרי פוטה ג'לון (Fouta Djallon) שבפנים הארץ. מסעו של מגלה הארצות הצרפתי רנה קאייה (René Caillé), האירופי הראשון ששב בחיים מטימבוקטו אפופת המסתורין, החל מהעיר בוקה (Boke) שבאזור בשנת 1827 והחיש את ההתעניינות הצרפתית בחבל הארץ. החל משנת 1838 החלו הקברניט הצרפתי בו-וילומה (Bout-Willaumez) וממשיכי דרכו ללמוד את אזור החוף ביסודיות.