אוֹסטיוּדֶן (בגרמנית: Ostjuden, "יהודי המזרח") הוא מונח שנטבע על ידי הפובליציסט היהודי-אוסטרי נתן בירנבוים בשנת 1900, אף כי תיאר מושג ודימוי מובחן היטב שהיה קיים בתודעה מאז ראשית המאה ה-19. הכינוי התייחס לריכוז הגדול של יהודים במזרח אירופה וסביבותיה שלא עברו תהליכי מודרניזציה של ממש. הביטוי שימש כדי להנגיד אותם ל"יהודי המערב" (וֶסטיודן, Westjuden) שהיו מעורים בסביבתם ולא סבלו מפער דומה. בירנבאום ציין כי התכוון בעיקר ליהודי אירופה הסלאבית ואזורים בעלי רמת פיתוח נחותה זהה: "רוסיה, פולין, גליציה, בוקובינה, צפון-מזרח הונגריה ורומניה." כביטויים נרדפים לאלה שימשו לעתים "יהודים פולנים" או "פולאקים" לעומת "יקים".