Wikipedia ויקיפדיה העברית - האנציקל...
Download this dictionary
אדם בחלל

משחר ההיסטוריה חקר המין האנושי את סביבתו הקרובה והרחוקה. מטבע הדברים, התבצע חקר החלל רק מקרקע כדור הארץ, והתמקד בזיהוי ומיפוי הכוכבים. כבר לפני אלפי שנים, היו אסטרונומים במצרים העתיקה שלמדו בקפדנות את כוכבי השבת. המצאת הטלסקופ על ידי האנס ליפרסהיי ההולנדי בשנת 1608 ושכלולו על ידי גלילאו גליליי בשנים שאחר כך אפשרה למפות גם את כוכבי הלכת הרחוקים יותר. יוהאנס קפלר, מגדולי האסטרונומים בכל הזמנים, מצא כי כוכבי הלכת נעים במסילות אליפטיות סביב השמש. תנועה זו הוסברה בהמשך על פי חוקי הגרביטציה של אייזק ניוטון (1642 - 1727).

האפשרות לשגר אדם לחלל החיצון הייתה בגדר מדע בדיוני עד למחצית השנייה של המאה ה-20. ספרו של ז'ול ורן "מהארץ לירח" נחשב בעת כתיבתו, במחצית השנייה של המאה ה-19, לנועז במיוחד. ייחודו של הספר היה בשילוב הטכנולוגיה ובתיאור המדויק של שיגור החללית באמצעות תותח ענק, בניגוד לסיפורי הרפתקאות אחרים, שבהם הגיעו לירח בכוחן של ציפורים, או בדרכים שנותרו עלומות.

בעקבות כל זאת, האתגר להביא אדם לחלל היווה אתגר טכנולוגי ואנושי כביר, כמו פיתוח מערכות תומכות חיים, הכוללות ציוד לשמירה על לחץ אוויר תקין ולשמירת הטמפרטורה, שיחזיקו את האדם בחיים ובבריאות טובה במערכת העוינת השוררת בחלל, כשכל תקלה עלולה לקפד את חייו. כמו גם פיתוח מערכת שתוכל להחזירו בשלום לכדור הארץ. לשם כך היה צריך להגיע למערכות אמינות, שהסיכוי לתקלה בהן קטן ככל האפשר, ולאמן אסטרונאוטים שיהיו בעלי עמידות נפשית וגופנית יוצאת דופן, שיוכלו לעבור שהייה בסביבה מבודדת ועוינת, שאין אפשרות לקבל בה עזרה מידית, ללא נזק משמעותי.


להמשך המאמר ראה Wikipedia.org...


© מאמר זה משתמש בתוכן מ-ויקיפדיה® וכפוף לרשיון לשימוש חופשי במסמכים של גנו GNU Free Documentation License וכפוף לרישיון Creative Commons ייחוס-שיתוף זהה